<h1>שבלי הלקט דיני גיד הנשה סימן י"ז</h1>
<h2>דף צו:</h2>
דין קולית של גיד הנשה. קולית של גיד הנשה שלא נחתך ראש העצם ובשלו בקדרה, מותר. וחנקה חמותה דבישלה, מותר בדיעבד. וערקומ"א שקורין למיגא לא נוהגין לבשולי. ובקולית שלא נחתכה ראש העצם, ששלקה מהו, אמר לן רבי, אין בכך כלום, דלית ביה מגיד הנשה כלום. אבל אני ראיתי פעם אחת שבשלו אותה קולית שהשופי שבו גיד הנשה מונח עליה, ולא נחתך ראש העצם, ואסר רבינו קלונימוס מרומי התבשיל מפני זה הטעם שאמרנו, שגיד הנשה לשם היא צומת הגידין, וקנוקנות שלו עולין על ראשי העצם. פעם אחת מצא רבי, בקערה שלפניו אותו עצם קטן שבראש עצם אחר אצל הרגל, וקורין אותו רט"א, ובלשון ישמעאל נשק"א, ובלשון עברי קורא כף הירך ואסר אותו, מפני שהגידין צומתין בו, אבל שאר בשר שנתבשל עמו התיר, לפי שאין בגידין בנותן טעם. ובעינא קמי רבי, האי דמחזקינן בהאי בישרא זעירא שקורין לובינ"א דאמ' לא מצי לאנוחינהו בקדרה אלא לצלי, ואמרי, אי משום גידי שורייקי חיוורי, הני גידין משום דמא אינון, מלחיה שפיר דמי ואפילו לקדרה, ואי גידין דאית בהו תרבא, ואפילו בצלי אסורין, דתרבא לא נפיק לא בהדחה ולא במלח. ואמר לי, כיון דנקרינהו שפיר ומלחינהו אפילו לקדרה שפיר דמי, וגידין דידיה משום תרבא וצריך לדקדק בתריהו, ולחטט אחריהן ולנקרינהו, והוא הדין סמוך לכבדא, שקורין פילנד"א שיל"א, אפילו לקדרה שפיר דמי, דכיון דנקרינהו ומלחינהו שפיר דמי, דגידין דידיה משום דמא, בהדחה ובחתיכה ובמליחה קיימי, כיון דמלחינהו ונקרינהו שפיר דמי. [שבלי הלקט דיני גיד הנשה סימן י"ז]. קולית של גיד הנשה, שלא נחתך ראש העצם ובישלו בקדירה מותר. וכן שאלו לר', קולית שלא נחתכה ראש העצם ששלקה מהו, והשיב, אין בכך כלום, דלית ביה מגיד הנשה כלום. אבל אני ראיתי פעם, שבישלו אותה קולית ולא נחתך ראש העצם, ואסר ר' קלונימוס מרומי התבשיל, מפני שלשם הוו צומת הגידין, וקנוקנות שלו עולין על ראש העצם. פעם אחת מצא ר' בקערה שלפניו, אותו עצם קטן שבראש עצם אחד אצל הרגל, שקורין אותו בלשון עברי כף הירך ואסר אותו, מפני שהגידין צומתין בו אבל שאר הבשר שנתבשל עמו התיר, לפי שאין בגידין בנותן טעם.
